טיול להרי השיש: נקודות השיא

מידע חשוב על הרי השיש

הרי השיש בדאנאנג (Ngũ Hành Sơn) הם אחד הטיולים הקלים והנגישים ביותר: הם ממוקמים ממש בתוך גבולות העיר, במרחק נסיעה של 15-20 דקות במונית מהמרכז.

🎟️ דמי הכניסה הם 40,000 דונג למבוגר, ותוספת של 15,000 דונג לאדם למעלית הפנורמית. אפשר ללכת ברגל, אבל אנחנו לא ממליצים על כך. המעלית לוקחת אתכם למרפסת התצפית הראשונה, שמציעה נופים פנורמיים של העיר והים - יפה מאוד.

יש גם סיור נפרד למערת הגיהנום (מערת אם פו), הממוקמת למרגלות ההרים. הכניסה עולה 20,000 דונג והיא פתוחה בין השעות 7:00 בבוקר ל-17:30. ניתן לבקר במערה בחום, ולאחר מכן, לאחר שיתקרר, לצאת לטיול רגלי בהרים. עם זאת, בתוך הרי השיש, יש גם מערה בשם הויין קונג. תקרתה קרסה חלקית, וקרני אור זורחות ישירות פנימה, ומאירות פסל בודהה ענק. המראה מפחיד ומהפנט כאחד, כמו משהו מסרט של אינדיאנה ג'ונס. מהפכנים נהגו להסתתר כאן, ומאוחר יותר, פצועים חולצו במהלך המלחמה עם אמריקה. כיום, זהו אחד המקומות המיסטיים והפוטוגניים ביותר. וגם אם לא תגיעו למערת הגיהנום בסיור נפרד, תקבלו מושג איך זה נראה.

לא שכרנו מדריך כי האזור עצמו מובן מאליו: פארק בהרים, עם שפע של שלטים. יש שם פגודות יפות רבות, מקדשים בודהיסטיים ופסלים, כך שתוכלו לטייל בשלווה, לצלם ולספוג את האווירה.

חיבור היסטורי

הרי השיש הם חמש גבעות, כל אחת מקושרת ליסוד מסוים: קים (מתכת), ת'וי (מים), מוק (עץ), הואה (אש) ות'וי (אדמה). הן העדות העתיקות ביותר לרוחניות אזורית, עוד מתקופת צ'אם. באותה תקופה, ההרים נחשבו לקדושים. מאוחר יותר, קיסרים וייטנאמים (במיוחד מהואה) ומנהיגים הגיעו לכאן גם הם כעולי רגל ובנו פגודות, מערות ומקדשים - כל ההיסטוריה כאן חקוקה פשוטו כמשמעו באבן.

במהלך מלחמת וייטנאם, בית חולים סודי של הווייטקונג שכן בתוך הרי השיש, ממש לעין. האמריקאים, שחזרו לבסיסם, לא ידעו דבר על כך.

אזור זה היה מרכז של גילוף אבן במשך מאות שנים. ולמרות שכרייה ישירה פסקה מזמן (כל החומרים מגיעים כיום מהפרובינציה השכנה), האמנות עדיין משגשגת - אל תחמיצו את "כפר הגילפים" המקומי למרגלות ההר. אך היזהרו, שכן הם עלולים לנסות למכור לכם גחלת בטון יצוקה במחיר מופקע, במקום פסלון שיש.

בינואר 2019, ההרים קיבלו מעמד של אנדרטה לאומית בעלת חשיבות מיוחדת ממשרד התרבות, הספורט והתיירות של וייטנאם - והוכרו רשמית כאוצר תרבותי.

פגודות, פסלים, מקדשים, רוחות רוח ונגיעה של מיסטיקה, כולם משולבים בסמליות בודהיסטית. מקום אותנטי מאוד, אם כי ראוי לציין: יש כמה תוספות מודרניות - מעקות, מבנים שנראים "עתיקים". אבל זה לא פוגע ביופי; להיפך, זה גורם לשטח להיראות מטופח היטב.

⚠️ מנקודת מבט מעשית:

"עדיף להגיע מוקדם. הגענו לשם בסביבות חמש בערב, ובשעה שש וחצי כבר ביקשו מאיתנו לעזוב את הפארק. למשל, אף פעם לא הגענו למפל."

"המדרגות תלולות מאוד, חצובות ישר בסלעים. בנות, נעלי עקב בהחלט לא מתאימות, תביאו נעלי ספורט."

"צילומים בשמלות יפות - בבקשה! צילמנו בעצמנו וראינו תיירים עם מצלמות מקצועיות. ככל הידוע לנו, אין הגבלות."

בסך הכל, זהו טיול קל ואופציה נהדרת להתחלה - בדיוק הטיול הנכון להכיר את דא נאנג.